יהודים יקרים
לאחרונה נפגשה קבוצת המנהיגים היהודיים של המחוז שלי. הקדשנו זמן לפרוק על התפרצות האלימות החדשה בירושלים וסביבותיה. כשייעצתי לחמשת המשתתפים בקבוצה התבהר משהו כללי. כל אחד מאיתנו עשה מאמצים משמעותיים להביא לשינוי הקשיים הללו, דרך בניית קשרים אישיים, פעילות פוליטית, הנהגה בקהילה היהודית וכו׳ אך אף אחד מאיתנו לא היה יכול לשים לב למצב מבלי להאשים את עצמו. לא יכולנו שלא לחשוב על מה לא עשינו, לא יכולנו לא לבטל את ערך המאמצים שלנו. נראה כי החוויה של להיות עדים מרחוק ומחוץ לישראל, לפגיעה המתמשכת של הקונפליקט גורמת לנו לשנוא את עצמנו על כך שלא הצלחנו לעצור את הארועים.
היה לי ברור לגבי כל נועצת שהיא היתה חייבת לשים לב לכך שהמאמצים שלה הם אמיתיים ומשמעותיים ודורשים הערכה. זה עזר לבקש מהנועצת לנקוט עמדה נגד שנאה עצמית או האשמה עצמית כדי שיוכלו להכיר במציאות של המאבקים וכדי לא לשגת מתוך נואשות --או להתמיד מתוך נואשות. כשהגיע תורי וכשעלו אותם החומרים עבורי, היה ברור כבר איך לעבוד עליהם .
היה טוב לעזור אחד לשני להסתכל ישירות על המציאות באופן הזה.
באהבה
דן אלטר
ברקלי קליפורניה
ארה״ב
מודפס מתוך דיון ברשימת הדואר עבור מנהיגים של יהודים
מתורגם על ידי דן אלטר בסעיית שרה קלאי