הכול השתנה
הסדנה "יהודים אשכנזים בצפון אמריקה ממגרים את הגזענות" שהנהיגה דבורה סלאבין[1], במרץ 2014 הייתה מצוינת.
היו כל כך הרבה יהודים אשכנזים מכל כך הרבה מקומות בארה״ב וקנדה. הם באו מעיירות וערים קטנות, ולא רק מהערים הכי גדולות עם הרבה יהודים. אני גרה בכפר קטן, והרגשתי יותר בבית משהרגשתי אי פעם בסדנאות גדולות לשחרור יהודים.
אבל הדבר שהכי רציתי לכתוב עליו היה ההדגמה שדבורה עשתה איתי בכיתה במוצאי שבת. דבורה שאלה: "מה למדת על יהודים בעלי צבע ומתי למדת את זה?"
סיפרתי שכשהייתי צעירה בת-עשרה, היו לי מורים תימנים של ריקודי-עם ישראליים ואז למדתי על ההיסטוריה והתרבות היהודית-תימנית. דברתי על האישה הישראלית התימניה שהייתה האמא המאמצת שלי כשהייתי בת 19 וגרתי בארץ, על ליל הסדר עם המשפחה המורחבת שלה, ועל כל הדברים שלמדתי על חייה. במשך אותה שנה למדתי על יהודים שגרים בהרבה מקומות בעולם.
סיפרתי על חבר שהיה לי באוניברסיטה בארה״ב, שאמא שלו הייתה מקוצ׳ין בהודו. דברתי ודברתי ופתאום ראיתי: למדתי הרבה דברים על יהודים לא אשכנזים אבל בראש שלי, היהודים האשכנזים עדיין היו במרכז והיהודים ״האחרים״ היו בצד. ״אנחנו״ (האשכנזים) – ״הנורמה״,[2] והיהודים הלא אשכנזים – ״אחרים״. בכיתי וכעסתי. ברגע הזה הכול השתנה.
זה הזכיר לי את הפעם הראשונה שראיתי את מפת העולם שבה ארה"ב לא הייתה במרכז. כבר ידעתי שהמיקום של ארה"ב במרכז העולם זו בעיה של גזענות, אבל עכשיו ראיתי את הבעיה בתוך הראש שלי וה״מפה״ שלי של העולם השתנתה.
היה לי מזל להיות בסדנה הזאת ולקבל את הסשן הזה. תודה רבה, דבורה.
מרגו היטלמן
איטקה, ניו יורק, ארה״ב
פורסם ברשימת הדיון האלקטרונית
למנהיגים יהודים
[1] דבורה סלאבין היא רכזת מחוז בארצות הברית
[2] ה"נורמה" פירושו מה שנורמאלי