תפקידם של אנשים לבנים בסיום הגִזְעָנות
הרצאת מבוא על יעוץ להערכה מחדש, ניתנה על ידי טים ג'קינס
בפורום האירגונים הלא-ממשלתיים בכנס העולמי נגד גזענות של האומות המאוחדות
בדרבן, דרום אפריקה, 31 באוגוסט 2001 [1]
פורסם ב- Present Time (זמן הווה) אפריל 2002.
תרגום : ורד פרידמן ורמי בן-משה עריכה : מיכל רוזנצוויג-גופר עריכה לשונית : אסתי כהן
הערה: בכתיבת חומר של הייעוץ ההדדי בעברית, וכן בתרגומו משפות אחרות,אנו נוהגים לכתוב חלקים ממנו בלשון זכר וחלקים אחרים בלשון נקבה, כאשר הכוונההיא ברוב המקרים לשני המגדרים כאחד.
המטרה היא לשמור על שיוויוניות בין המיניםולסתור את המיננות (סקסיזם)
בוקר טוב וברוכות הבאות. אני שמח שאתם כאן איתנו. שמי הוא טים ג'קינס, ואני נמצא כאן עם המשלחת של "מאוחדים לסיום הגִזְעָנות". רובכן לא שמעתן עלינו דבר, קרוב לודאי, לפני השבוע הזה, אך במשלחתנו כאן מיוצגות שש עשרה מדינות שונות, ואנו קיימים במדינות רבות נוספות. למען האמת אנחנו ארגון של "עמך" ( grassroots), ולא אירגון של מדיניות, כך שבמקומות אחדים איננו מתבלטים. אני מניח שלרובכן לא היה קשר איתנו לפני כן, ולכן אני מעוניין לתת לכן בסיס כלשהו לפני שאמשיך ואדבר על הנושא שלנו הבוקר, שהוא תפקידם של אנשים לבנים בסיום הגִזְעָנות, תפקיד רב-חשיבות.
יעוץ להערכה מחדש ועבודה על גִזְעָנות
אנחנו עושים עבודה הקשורה לגִזְעָנות כעשרים וחמש שנים. כולנו משתתפים ביעוץ להערכה מחדש, אשר קיים כבר כחמישים שנה. יעוץ להערכה מחדש מסייע לאנשים להחלים מהנזק שנגרם להם כאשר הם נפגעים. לדוגמה כל אחד ניזוק קשה מגִזְעָנות. אנשים נפגעים גם בדרכים רבות שאינן קשורות לדיכוי. פגיעות אלה, בסופו של דבר, תובעות מאתנו את מחירן. יעוץ להערכה מחדש עוסק בביטול הנזק הזה ובשיקום עצמנו באופן יותר ויותר מלא. "מאוחדים לסיום הגִזְעָנות" מכוּון להתבוננות בנזק ממנו סובלים אנשים בגלל הגִזְעָנות.
כפי שאמרתי, התחלנו לעשות את העבודה הזו, לפני כעשרים וחמש שנים והמשכנו בה, תוך קשיים מסויימים. גִזְעָנות מלווה אותנו מאות בשנים, ואנו נושאים את הבילבול, והצלקות, והנזק הנובעים מכך. התמודדות עם קשיים אלה כדי לקבל תמונה ברורה על גִזְעָנות, איננה תהליך פשוט או מהיר. עדיין לא סיימנו את התהליך הזה. נותרה לנו עבודה רבה נוספת לעשות. אך כבר עשינו הרבה עבודה, ואנו מבינים דברים אחדים.
לפני שנתיים התברר לנו שגִזְעָנות היא נושא חיוני, שזאת בעיה מרכזית, ושהיא ממלאת תפקיד מבלבל במאבקים בחזיתות רבות. היא מונעת מאנשים לחשוב ביחד ולהתקדם בכל נתיבי החיים. היא ממלאת תפקיד מרכזי זה, ואם נוכל למצוא את הדרך איך לסיים גִזְעָנות, הדבר ישחרר כוחות עצומים לחשוב ולעבוד ביחד ולגרום לדברים לקרות. אי לכך, אנו כקהילות של היעוץ להערכה מחדש, החלטנו שנושא זה חייב להיות מרכזי עבורנו. יש לנו קהילות בתשעים מדינות. החלטנו שנושא זה חייב להיות חלק מכל העבודה שאנו עושים. אחר כך החלטנו, שאולי אנו יודעים מספיק כדי לספר למישהו אחר על כך, וזוהי הסיבה שבשלה אנחנו כאן. החלטנו שעשינו מספיק עבודה, כך שהגיע הזמן להפיץ, באופן רחב יותר, את מה שאנחנו יודעים.
אנחנו יודעים שעדיין לא סיימנו את העבודה משום בחינה, וכן שאין אנו יודעים הכל על כך. אנחנו כאן ללמוד מכל האנשים האחרים המעורבים במאבק זה. ישנם דברים רבים שעדיין איננו יודעים. אולם, אנו חושבים שהצלחנו להבין דברים אחדים, שאנו מעונינים לאפשר לאנשים אחרים גישה אליהם, על מנת שיוכלו לנסותם ולראות אם הם מועילים לעבודתם.
אתן נמצאות כאן מכיון שאתן עושות את העבודה הזו. דבר זה מקנה לכן חשיבות. חשוב מאד שעבודה זו תתבצע. הפרספקטיבה שלנו אומרת שנעשתה כבר מספיק עבודה המאפשרת לאנשים לקבל פרספקטיבה שאנו באמת מסוגלים לעשות זאת. הפרספקטיבה הזו באה לידי ביטוי בשם שלנו. אנחנו "מאוחדים לסיום הגִזְעָנות". איננו רק נגד גִזְעָנות– אנחנו מתכוונים לשים לה קץ. איננו חושבים שהיא צריכה להמשיך לעד. איננו סבורים שהיא ממהותם של בני אנוש. אנחנו חושבים שניתן לעקור אותה מן השורש, לא רק מחברות וממוסדות, אלא ממוחו של כל אחד מאתנו.
כולנו הושחתנו על ידי הגִזְעָנות. כולנו נולדנו לתוך חברות מדכאות וגזעניות. וזה ממלכד אותנו. זה ממלכד את כולנו. אנחנו חושבים נגד הגִזְעָנות. אנחנו לוחמים נגדה. אך יש לה השפעה עלינו. היא מתישה אותנו. הפגיעות שצברנו בגללה גורמות לנו שלא לחשוב עליה היטב. ואם אנחנו נאבקים כנגדה, אנחנו ניצבים מול האופן שבו נפגענו ממנה. אך כתוצאה מכל העבודה שעשינו, אנחנו חושבים שאפשר לבטל את הגִזְעָנות באופן מוחלט במוחו של כל אדם – כלומר שאפשר לסלק את הנזק במידה כזו שהמוח הזה לא יצטרך להאבק יותר כדי לשמור על פרספקטיבה טובה. ההשפעות שגרמו לנו לחשוב ולהרגיש בדרכים גזעניות ניתנות לסילוק.
אמרתי לקבוצה שלנו (והדאיג אותם שאמרתי זאת, ואינני בטוח שאני צריך לומר זאת בקול רם יותר, אך אני חושב שזה נכון), נעשתה מספיק עבודה על ידי כל אחת כאן, ועל ידי כל שאר הנשים בכנס הזה, וכל הנשים שלא הצליחו להגיע לכאן, כך שאנחנו יודעים מספיק עכשיו, ואנחנו מתחילים להיות מספיק מאורגנים עכשיו, לשים קץ לגִזְעָנות במאה הזאת. היא תיעלם. היא תהפוך לפרט היסטורי של בילבול בעברו של המין האנושי. תגיע נקודת זמן שבה העבודה הזו תושלם, ואף אדם לא יִוולד לתוך חברה גזענית שבה כופים עליו או עליה את הגִזְעָנות יום אחרי יום אחרי יום.
אף אדם איננו נולד גִזְעָן. כל ילד או ילדה נולדים, כך אנחנו מאמינים, מלאי איכפתיות כלפי כל אחד אחר. איננו חושבים שגזעים קיימים באמת, אלא שגזע הוא מבנה מלאכותי של דיכוי. אנחנו חושבים שכולנו משפחה אחת – אנחנו אותו הדבר – ושכל ההבדלים הקטנים, "שמנגנים" לנו עליהם ועושים בהם שימוש מניפולטיבי, הינם תירוצים לצורך דיכוי. הם אמתלות.
הרשו לי לדבר מעט על המודל הבסיסי שלנו – מה שהצלחנו להבין, או התמונה שגיבשנו על מה שקורה לנו – מודל שנבנה במשך למעלה מחמישים שנה: כל יצור אנושי הוא זהה במהותו, בעל יכולת חשיבה עצומה. הוא או היא הינם סקרנים מאד ומחבבים כל מי שנמצא בקרבתם, כוונתי שאתם יותר מענינים מאשר כל דבר אחר כאן. אתם. בני אדם הם המענינים ביותר. אם תתבוננו באנשים צעירים שטרם הפחידו אותם, תראו שהם שקועים באנשים אחרים והם פשוט מתבוננים ומתלהבים מהם. אנחנו חושבים שכך זה אצל כל אחד ואחת מאתנו עד שדברים נעשים קשים. והדברים נעשים קשים במהרה. כאשר אנחנו נפגעים – למשל כאשר גִזְעָנות מוטלת עלינו – אין הדבר פוגע רק לאותו הרגע. זה מתחיל לפגום בתמונה שיש לנו אחד על השני ועל המציאות. אנחנו נעשים מפוחדים איש מרעהו. אנחנו מתחילים לחשוב שאנחנו שונים, או שאיננו יכולים לסמוך אחד על השני, או שמישהו יותר טוב ממישהו אחר. אנחנו חושבים שכל הדברים האלה, אינם מדויקים.
האם אתן יודעות כמה פעמים ביום החברה שלכן – בתי הספר שלכן, המוסדות שלכן, העיתונים שלכן, הטלביזיה שלכן – "מנגנים" את המסרים האלה? הם סביבנו כל הזמן. אנחנו נעשים מבולבלים. אנחנו נפגעים מכך. וכאשר אנחנו נפגעים איננו חושבים כל כך טוב. לא רק באותו הרגע איננו חושבים היטב, אלא גם אחר כך ולתמיד, עלינו להאבק נגד עוד בילבול. אנחנו עדיין מנסים. כל אחד מנסה לעשות את הדבר הנכון. ככל שאנחנו נפגעים יותר, ככל שנגרם יותר נזק, הדבר פשוט נעשה יותר ויותר קשה. כך זה קורה עם הגִזְעָנות. אתם מכירים את החֲבָרות שלכם. אני יודע שאתם מתנגדים לגִזְעָנות של החֲבָרות שלכם. אני מבין. אתם ניצבים שם נחושים. לא הייתם באים לכאן אילולי ידעתם שאינכם יכולים להמתין עד שהחֲבָרות שלכם וממשלותיכם תעשנה את מה שנכון לעשות, ושעליכם לפעול כדי לעשות זאת. אתם חושבים מספיק בבהירות לעשות זאת, ולדעת שאנחנו חייבים לקחת על עצמנו את המאבקים האלה.
כדי לקחת על עצמנו את המאבקים האלה אנחנו חייבים למצוא דרך לבטל את הנזק. אנחנו חושבים שמוחותיהם של בני אדם מסוגלים להחלים מכל דבר. זאת מתוך נסיוננו. פגיעה עמה חיית מאז ילדותך המוקדמת – במשך שלושים, ארבעים, חמישים, שישים, שבעים שנה – איננה קבועה, על פי נסיוננו. היא ניתנת לביטול. וביטולה באמת איננו מסובך. זה לא קל, זה לא מהיר, אך אין זה מסובך.
ביטול הפגיעות של גִזְעָנות
אנחנו האנשים הלבנים איננו המטרה של גִזְעָנות. אנחנו עשויים להיות המטרה של דיעות קדומות באופן כלשהו, אך זה שונה מגִזְעָנות. גִזְעָנות היא חלק של החברה, התרבות, והמוסדות. היא כוללת שלילת משאבים מאנשים רבים ונתינתם לקבוצה קטנה של אנשים, ודבר זה הוא הרבה הרבה יותר אכזרי מסתם דיעה קדומה. דיעה קדומה וגִזְעָנות קשורות זו בזו הדוקות, אך הן שונות זו מזו.
אנשים עשויים להיות בעלי דיעה קדומה כנגד אנשים לבנים, אך החברה איננה עומדת בדרכם של לבנים כאיש אחד. גִזְעָנות איננה מכוונת נגדנו. היא משפיעה עלינו, ואני אדבר על כך. היא אף פוגעת בנו בדרכים רבות. אך החשוב ביותר הוא כיצד הגִזְעָנות מכוונת כנגד בני אדם צבעוניים ומזיקה להם בדברים גדולים ובדברים קטנים – בדרכים אלימות המאיימות על חייהם, ובקטנות ומעליבות – כל יום, שוב ושוב. אנשים שסבלו מכך, נשחקים בהדרגה כתוצאה מכך, במידה מסוימת. כדי לבטל זאת, הם זקוקים להזדמנות לספר למישהו את אשר קרה להם. הם זקוקים להזדמנות לספר את סיפוריהם, את אלפי הסיפורים שלהם, שוב ושוב – לא כמו קריאה מתוך ספר, אלא לספר אותם כסיפוריהם שלהם: "זה מה שקרה לי." לא רק לומר את המילים, אלא גם לתקשר את הזעם והאכזבה והיגון והפחד שהיו חלק ממה שקרה להם. אם ניתנת להם ההזדמנות לספר את הסיפורים החיים, המלאים האלה, ולהיות מעורבים בהם באופן מלא, אנשים נעשים חיוניים במקום שבו נאלצו לשמור את פגיעותיהם מוסתרות – לעתים קרובות במשך עשרות שנים.
הם צריכים לספר כל סיפור פעמים רבות. על פי נסיוננו אין זה תהליך מהיר. אולם, בכל פעם שמספרים את הסיפור, אנשים יכולים לחשוב יותר על ההתנסות, להחזיר את מה שנמחץ על ידי הגִזְעָנות, ולהחליט שאינם צריכים יותר לסבול זאת בשקט. הסיפור הולך ונעשה גדול יותר ומלא יותר, והם נעשים חלק ממנו. והוא מעיק עליהם פחות. הם יכולים למעשה להחלים ממנו באופן מלא, עד לנקודה שבה הם זוכרים את הסיפור, אך הוא איננו מהווה סבל עבורם.
תהליך ההחלמה הטבעי הזה מתחיל אם מאפשרים להן לספר את הסיפור למישהי שמקשיבה. כולנו מנסות למצוא מישהו שיקשיב לנו, עד שנאמר לנו יותר מדי פעמים לשתוק. ("את חושבת שזה גרוע, תקשיבי לסיפור שלי.") אף אחד מאתנו אינו מסוגל לשאת להקשיב למישהו, מפני שלא הקשיבו לנו.
להקשיב איש לרעהו לפי תור
חלק גדול ממה שהבנו הוא כיצד ליצור דרך שבה אנשים באמת יקשיבו איש לרעהו. אנו מכנים זאת יעוץ הדדי, מכיון שאנחנו חולקים זמן בין שני אנשים. לכל אחד ניתנת הזדמנות לדבר כאשר האדם השני מקשיב. וכאשר אתה מקשיב, אתה באמת מקשיב. אינך נשען אחורה כצופה. אתה ממש שם איתם. אתה שומר את פיך סגור, אפילו אם אתה רוצה לומר דברים או לתת עצה. אתה פשוט שומר על שקט ונותן להם את הבמה לספר את סיפורם. כאשר אתה יושב שם איתם, הם מתבוננים בך לראות אם אתה באמת מקשיב. כל סימן שהם קולטים שאתה באמת מקשיב, מאפשר להם להיות יותר נועזים לספר לך את הסיפור. בפעם הראשונה שהם מספרים אותו, אתה מקבל מהדורה זעירה מתומצתת, שאיננה ממש מלאת חיים. בפעם הבאה שהם מספרים אותו, הם מתחילים להרחיב אותו, ואתה רואה אש קטנה בעיניהם. בפעם השלישית שהם מספרים אותו, הוא מלא חיים. והפעם הרביעית שהם מספרים אותו, קולם לפעמים עולה לשיא, והם באמת מראים לך איך נראו חייהם. (נאלצנו להסתיר איש מרעהו כל כך הרבה מחיינו, לא ידענו איך לא.)
הרבה ממה שאנחנו סובלות, אנחנו סובלות בשקט, עם עצמנו. אולם, כל זה מצטבר בנו. אנחנו חייבות לחלוק זאת אישה עם רעותה. מסתבר שיש לכך השפעה גדולה של רפוי. אנחנו מחלימות מהנזק כאשר אנו זוכות להזדמנות לשתף. אם משהו מחריד קרה לך לפני ארבעים שנה, יתכן ותצטרכי לספר את הסיפור פעמים רבות. ויתכן שיקח לך זמן להרגיש בטוחה לספר אותו, מפני שהחברות שלנו השתמשו בגִזְעָנות, מיננות (סקסיזם), הפרדה מעמדית, ודת על מנת להפריד אותנו אישה מרעותה. גרמו לנו להרגיש כל כך שונות אחת מן השניה: "איך יכולתי לדבר אתך? איך היית מסוגלת להבין? אינני סומכת עליך שאת יודעת." התחושה היא שזה מסוכן.
בגלל ההפרדות והחשדות האלה, פיתחנו מספר הנחיות בהקשבה של איש לרעהו. כאשר שני אנשים מסכימים להחליף ביניהם סוג כזה של הקשבה, כל אחד מהם מסכים שלא לספר, אף פעם, למישהו אחר מה שהאדם השני אמר, נקודה. הם אינם מדברים על כך. הם יוצרים ביטחון איש עבור רעהו להראות אחד לשני את חייהם. אחרת זה פשוט לא בטוח. אתה יודע למי לא תסכים לספר דבר – אלה הם רוב האנשים סביבך, ויש לך סיבה טובה לכך. הם לא יכלו לשמור על פיותיהם, הם לא יכלו לתת לך את הזמן רק בשבילך בלי להדליף לכל הכיוונים מה שאמרת.
גִזְעָנות מופנמת
אנשים ששימשו מטרה לגִזְעָנות צריכים לספר את סיפוריהם.
אנשים שהיו מטרה לגִזְעָנות נשחקים, זה מבלבל אותם ביחס לעצמם. החברה מספרת לך, ארבע מאות פעם ביום, שוב ושוב, שאתה פחוּּת. כמה ימים זה לוקח עד שתהיה מעט מבולבל בענין זה? אתה נלחם נגד זה, אתה יודע טוב יותר, אבל רגשות אלה בכל זאת מולבשים עליך. על כן, דבר נוסף שאנשים ששמשו מטרה לגִזְעָנות צריכים לעשות, הוא להתבונן באופן שבו הם מרגישים כלפי עצמם – להתבונן באופן שהגִזְעָנות הוחדרה, למרות כוונותיהם, והותירה אותם בהרגשה רעה ביחס לעצמם, למשפחותיהם, ולבני קבוצתם. אנו מכנים זאת דיכוי מופנם, וזהו דבר אכזרי מאד. זהו אחד הגורמים לכך שהגִזְעָנות היא כל כך נפוצה ואיננה ניתנת לביעור בקלות. ברגע שהיא חודרת לתוך מוחותיהם של אנשים, כבר אין צורך במישהו מבחוץ שֶיִפְעַל באופן גַזעני כדי שירגישו כך כל הזמן. אנשים מחפשים דברים טובים שיאפשרו להם לחלץ את מוחם מכך, אך הדבר הושתל שם, ואנשים זקוקים להזדמנות לדבר על האופן שבו זה השפיע על מוחותיהם.
אלה ששמשו מטרה לגִזְעָנות צריכות לומר את המחשבות השליליות שיש להן ביחס לעצמן: כיצד הן אינן טובות, או אינן חכמות, איך הן אינן אוהבות את המראה שלהן או איך שהן מתנהגות, או איך שמתנהג אחיהן או בן זוגן. כל המחשבות האלה אינן אמת. הן יודעות שהן אינן אמת, וזהו חלק מן הסיבה שמקשה עליהן לדבר על קצת מהנזק. הן יודעות שזה שגוי, ולכן שומרות על שתיקה בקשר לכך. אבל כך הן גם לעולם אינן מצליחות להחלים מזה. אדם חייב, באחד מהסשנים האלה של היעוץ ההדדי, לדבר על הדברים שבמוחו, או במוחה, אשר הם יודעים שהם שיקריים, אך לא הצליחו להיפטר מהם. תפקידה של היועצת הוא להקשיב, לא להאמין לדברים האלה, ולהבין שזהו המאבק של אדם זה נגד התוצאות שהגִזְעָנות גרמה לו או לה. היועצת צריכה להיות מסוגלת לשמוע – אך לא להיות מודאגת או מפוחדת, אלא באמת להקשיב למאבק. לכולנו יש מאבקים כאלה.
הנסיון שלנו מראה שזה דורש הרבה עבודה. אני קבלתי את השעור הראשון שלי ביעוץ ההדדי, כדי ללמוד איך לעשות זאת, לפני ארבעים ושלוש שנים. יש במשלחתנו אנשים שעושים יעוץ הדדי שלושים שנה. (אני הוותיק בקבוצה שלנו.) יש לנו אנשים הנמצאים אתנו שנתיים או שלוש שנים. יש לנו אנשים עם ניסיון במשכי זמן שונים מאוד, אך כל עבודה שאתה עושה משנה את הפרספקטיבה שלך ומאפשרת לך להתחיל לשקם את עצמך. זה יוצר שינוי. זה לא נשאר קשה לתמיד. לעתים קרובות קשה להתחיל, אך זה אינו נשאר קשה לאורך זמן. אולם, החלמה מוחלטת דורשת זמן ועבודה. אני רוצה שתבינו זאת. אין זו "תרופה" מהירה כלל וכלל, אלא זה משהו שנוכחנו שעובד.
אם את מסתובבת הרבה סביב המשלחת שלנו, אם את מתבוננת באנשים האלה ובדרך שבה הם מסוגלים להתייחס איש לרעהו, בהתחשב בהרכב המעורב של המשלחת, את יכולה להתרשם מעט מהכיוון שבו אנו מנסים ללכת. אין זה רק סילוק הגִזְעָנות מהמוסדות ומהחברות שלנו, אלא סילוקה כאן – כך שאת ואני נוכל להתבונן איש ברעותו בלא שגִזְעָנות תערפל את התמונה שלנו זה מזו, כך שיהיה איכפת לנו זה מזו במידה כזו שהחיים שלך יהיו לי חשובים כחיי שלי. אם לא נעשה את העבודה ברמה הזו, שינוי המדיניויות לא יהיה מספיק. אם שורשי הגִזְעָנות ישארו במוחותינו, אזי שינויי מדיניויות יובילו במהותם להסתרת הדברים מתחת לפני השטח, ואז הם יוכלו להופיע מחדש בצורות אחרות. איש מאתנו איננו מתכוון אף פעם לפעול בגִזְעָנות, אך אם זה לא הוצא ממוחותינו, זה משפיע עלינו, זה משפיע על התנהגותנו.
אנו מנסים לראות עד כמה ניתן לבער זאת מתוכנו לחלוטין. אנו חושבים, מתוך עבודתנו, שניתן לבער זאת לחלוטין, וזוהי הסיבה שבגללה אנחנו חושבים שניתן באמת לסיים את הגִזְעָנות, לא רק להיאבק בה לעולם – לא רק להגיע לכך שידנו תהיה על העליונה, אלא ממש להיפטר ממנה.
אנשים לבנים נפגעים על ידי גִזְעָנות
עתה, הרשו לי לדבר על הנושא של הסדנה הזו, שהוא תפקידם של האנשים הלבנים בסיום הגִזְעָנות. אנשים לבנים אינם מהווים מטרה לגִזְעָנות. לא מנעו מאתנו גישה להטבות של תרבות או חברה בגלל הגִזְעָנות. לא מקפחים אותנו בחלוקת משאבים באופן שבו מקופחים האנשים המהווים מטרה לגִזְעָנות. רבים מאתנו קופחו אולי בגלל מיננות (סקסיזם), מעמדיות, דיכוי דתי, או איזשהו דיכוי מהדיכויים הרבים האחרים, אך לא בגלל גִזְעָנות.
איש מאתנו, שהוא לבן, לא בא לעולם כגִזְעָן. גִזְעָנותהיא דבר שקורה לנו לאחר שאנו מגיעים לכאן. זה לא במהותנו. אנחנו במהותנו טובים. הגִזְעָנות שאנו נושאים היא תוצאה של הדבקות. גִזְעָנות קורת לנו לא מבחירה אישית, לא מפני שעשינו בחירה טיפשית. גִזְעָנות מותקנת בבני אדם אשר נולדים לתוך החברות האלה על ידי חברות גזעניות, ומוסדות גזעניים. זוהי הסיבה לכך שהיא נפוצה כל כך. זוהי הסיבה לכך שכל אדם לבן הנולד לתוך החברות שלנו מודבק בגִזְעָנות. אם אתה בר-מזל, ויש לך הנסיבות הנכונות (אינני יודע מה הן בדיוק), אתה יוצא כמו אלה הנמצאים כאן, היודעים שגִזְעָנות היא רעה ונלחמים נגדה. אתם לא נכנעתם, מוחותיכם ממשיכים ונלחמים בה. אם אינכם בני-מזל, אם נולדתם לתוך נסיבות מסוימות, או שקרו לכם דברים מסוימים, הגִזְעָנות מתגברת עליכם ואינכם מסוגלים לחשוב נגדה. אזי אתם נעשים גזענים פעילים.
אפילו אלה מאתנו, המנסות לחשוב נגדה, הן לפחות גזעניות פסיביות. אנחנו נושאות את הזיהום. אנשים ששמשו מטרה לגִזְעָנות יודעים זאת. הם נחמדים מאד ואינם עומדים לומר לכן זאת. (צחוק בקהל) הם מתיחסים אליכן בסובלנות מכיון שאתן הדבר הטוב ביותר שיש להם, עד כה, מחוץ לקבוצתם. אבל הם יודעים. הם יודעים גם כן, שאתן מנסות להתנגד לכך. אחרת לא הייתן כאן, וזה מאד חשוב. אני מריע לכן על כך. זה חשוב שנשים תיאבקנה נגד מה שנזרק עליהן, אפילו אם אינן יכולות להיפטר מזה לחלוטין. זה חשוב מאד שאתן עושות זאת, מהרבה סיבות שונות.
אבל אנחנו עדיין נושאים גִזְעָנות, ואנו חייבים למצוא דרכים להיפטר ממנה. אף- על-פי שאין זה אותו הדבר כמו לשמש מטרה לגִזְעָנות, אלה מאתנו שהם לבנים ונולדו לתוך חברה גזענית, נפגעים על ידי גִזְעָנות. זה שוחק את חיינו. זה משחית את מוחותינו. זה מקלקל את הפרספקטיבה שלנו. רובנו הנמצאים כאן, שהם לבנים, רוב הזמן מפוחדים מגִזְעָנות. אנחנו מנסים בכל כוחותינו לעשות את הדבר הנכון, להבין מה זה, להיות בעלי ברית, להיות תומכים, לעשות דברים טובים. אך עדיין אנחנו מפוחדים מכך כל הזמן, תוך שאנו מנסים להבין "מה אני עושה? האם אני צריך להיות כאן? האם אני רצויה? האם אני מסוגל למלא תפקיד ראוי? האם כדאי לי לברוח? האם להתחבא? האם להשאר מאחורי הקלעים ולעשות את הדברים האלה? מה אני יכול לעשות כדי להזיז את הדברים האלה, אפילו אם איני נינוח? אינני מרגיש נוח. אינני יכולה לומר אם מישהו באמת מעריך את המאמצים שלי בענין הזה." אנחנו מפוחדים וגרוע מכך. יש עלינו פיסות גִזְעָנות גרועות יותר מזה.
זה קורה לנו. ובודאי, אלה מאתנו המצויים במאבק הזה מנסים להסתיר את השפעת הגִזְעָנות עלינו. אנו מנסים לקבור את זה עמוק ולא לתת לזה להֵראות אף פעם – ומנסים לחשב איך לפעול נכון. כל מי שהיה מטרה לגִזְעָנות מזהה אותנו, על ידי הדרך המוזרה הזהירה מאד שבה אנו פועלים, ומנסים להֵראות ולחייך ולהשתמש בנימת הדיבור הנכונה. (צחוק בקהל) איננו יודעים מה עוד לעשות. איננו יודעים איך לשנות זאת. ובעיקר אנחנו נסבלים – אף אם לא על ידי כולם. (צחוק) אך אין זה מספיק. אין זה מספיק עבור הלבנים. אין זה מספיק עבור האנשים שהיו מטרה לגִזְעָנות. אין זה די עבור בני אנוש להסתפק בנקודה זו. אנחנו חייבים למצוא פתרונות טובים יותר שיאפשרו לנו להיות באמת ביחד – לא רק להעמיד פנים ולהשקיע מאמץ ולחייך וללחוץ ידיים ולהניד הרבה בראשנו. אנחנו חייבים למצוא דרך לבטל את זה. הנזק וההשחתה שקרו לנו, כאנשים לבנים, הם אלה שגרמו לנו להיות כך. אנשים לבנים הם אנשים טובים. איננו רעים מטבענו, אף כי קשה לומר זאת בתוך כל הדיכוי הגזעני המתרחש. אפשר להבין כיצד אנשים מגיעים למסקנה שאנשים מסוימים הם פשוט מרושעים, אף כי אנו איננו חושבים שיש בכך אמת כלשהי. מה שקורה הוא שאנשים נפגעים ואז הם אינם מסוגלים לחשוב. אנחנו איננו מסוגלים לחשוב.
את יודעת היכן את מפסיקה לחשוב. את יודעת היכן את נעשית מבוהלת כאישה לבנה המנסה לפעול נכון. אינך יודעת מה עוד לעשות, ואת פשוט תקועה שם, מנסה לעשות את הדבר הזה שהצלחת לחשוב עליו, מתוך תקווה שזה מספיק. זה קורה מפני שנפגעת. זה מאד מאד מפחיד לילדה או ילד, צעירים לבנים, לראות את הוריהם פועלים בגִזְעָנות. זה מטיל אימה. את באה לעולם אוהבת כל אדם, מצפה מאנשים לאהוב אותך. ואז את רואה את האנשים שאת תלוייה בהם פועלים באכזריות וברשעות כלפי אנשים אחרים. זה מטיל אימה על ילדה. זהו חלק מן הפגיעה שמבלבלת אותנו ביחס למציאות, לעצמנו, לאנשים אחרים.
אנשים לבנים צריכים לספר את סיפוריהם
אנשים לבנים זקוקים להזדמנות לספר איך זה קרה לנו. אנחנו צריכים לאמר את זה ללבנים אחרים. האנשים שהגזענות מכוונת נגדם אינם צריכים לשמוע את זה. ביטול הגזענות שלנו הוא התפקיד שלנו- הלבנים. אין זה תפקידם של האנשים שמשמשים מטרה לגזענות. יש להם המאבק שלהם, ועלינו למצוא דרך להיות להם בעלי ברית במאבקם. כחלק מזה, עלינו לדאוג לעצמנו ולבטל את מה שגורם לכך שאיננו יכולים לקחת חלק במאבק נגד הגזענות באפן מלא - המקומות שבהם עדיין איננו יודעים איך להיות חלק מהמאבק, שאיננו מסוגלים לחשוב בבהירות, בגלל שנפגענו. לבנים זקוקים להזדמנות לספר את כל הפרטים על המצב שבתוכו גדלנו – הביצה הגזענית שלתוכה נולדנו והקיפה אותנו מכל עבר, בילבלה והפחידה אותנו כבר מתחילת חיינו והביאה אותנו למצב בו כבר לא יכולנו להבחין במציאות. נבהלנו ואיבדנו את היכולת להשתתף השתתפות מלאה בעולם. זה קרה לכל אדם לבן. זו הסיבה שהגזענות כל כך נפוצה. הסיבה שהיא קיימת בכל מקום בחברות שלנו. אפילו אצל אלו מאיתנו שיש להם מזל וגדלו אצל הורים שהצליחו מעט במאבק להשתחרר מהגזענות, ויש להם חוג ידידים מגוון, עדיין קיימת הטלויזיה, עדיין ישנם בתי הספר, ועדיין קיימים כל אותם אנשים סביבינו שנפגעו על ידי הגזענות, ומבטאים אותה כל הזמן, בין אם באופן מינורי או בצורה בוטה. אנשים הורגים אנשים אחרים, מתיחסים לאנשים אחרים באלימות, לועגים אחד לשני, מפרסמים מודעות ענק המראות איך צריך להֵרָאות (כמה מוזר – אף אחד מאיתנו לא נראה ככה). קשה לנו כשמוצגת תמונה שמראה איך אנשים צריכים להֵראות והיא שונה כל כך מהצורה שבה אנשים באמת נראים. אין אנחנו צריכים להיות שונים ממה שאנחנו. אנחנו מושלמים כפי שאנחנו. יש מגוון נפלא באופנים שאנחנו נראים, בצורת המחשבה שלנו ובדרך שבה אנחנו מתפקדים, וכך בדיוק זה צריך להיות.
אנשים לבנים זקוקים להזדמנות להתקבץ ולהאזין אחד לשני, לפי התור, לדברים שקרו לנו ואיזה חותם זה השאיר בחשיבה שלנו. מה שקרה לנו השאיר במוחינו מחשבות גזעניות. ההשפעה של זה עדיין נמשכת. אנחנו נלחמים בזה איטלקטואלית, אבל כשאנחנו עייפים, עצבניים, בלי כוחות, בקושי מסוגלים לעמוד על הרגליים ולעבור את היום, כשדברים קטנים מערערים אותנו – אז הגזענות מרימה ראש. אז העצבנות מקבלת גוון גזעני. הדברים שאנחנו לא אומרים (אם יש מזל אנחנו עדיין לא אומרים אותם), אבל חולפים במוחינו, נותנים לנו רמז למה שאנחנו נושאים איתנו. אסור לנו להעמיד פנים שאנחנו לא נושאים זאת – כי אנחנו כן. חשוב שלא נעמיד פנים בקשר לכך, או שלא נצליח לעשות את העבודה הדרושה לניקוי הענין. אם אנחנו מבזבזים את כל הזמן בהעמדת פנים שאין לנו בעיה, איך נוכל לפתור אותה? יחד עם זאת, עלינו לזכור שלא ניתנה לנו בחירה ביחס לנזק שנגרם לנו. אין להאשים אותנו על כך, אבל עלינו האחריות לתקן זאת. מיהו שיכול לשנות אותנו אם לא אנחנו? אנחנו חייבים ויכולים לעשות זאת. אין זו אשמתנו, אבל זאת האחריות שלנו לגלות ולתקן את הדברים האלה.
אספר לכם מה למדנו על הנושא. אני רוצה שתבדקו ותנסו את זה, ותבררו אם אפשר שזה יעבוד גם בשבילכם. אם יש לכם דרך אחרת – נהדר, אבל העבודה הזו חייבת להיעשות באיזו שהיא דרך, אחרת לא נוכל להתקדם.
שני אנשים לבנים נפגשים ומחלקים בינהם שעה – אולי שעתיים – מחצית לכל אחד. אם אנחנו לא מרגישים בנח, אנחנו מבזבזים את חמש הדקות הראשונות על השאלה מי ראשון (צחוק). ואז אנחנו מנסים לספר מה קרה לנו. רובינו – הלבנים – לא יכולים להגיד, לא יכולים לזכור. זה נמחק וכוסה בצללים. אנחנו מרגישים כל כך רע על שזה קרה, שיש לנו כאלה מחשבות, שאנחנו לא יכולים להודות בזה, לא יכולים להתוודות. אז אנחנו מספרים סיפורים קטנים. בהתחלה קטנטנים, וכשאנחנו מדברים אנחנו מסתכלים על האדם השני ומנסים לראות אם הוא שונא אותנו בגלל זה. מאד חשוב שמי שמקשיבה לא תיראה מוטרדת. הדוברת לא בחרה בהתניה הזו. אין שום סיבה להתעצבן עליה או עליו בשל כך. יחד עם זאת כשאנחנו רואות נשים לבנות אחרות מתנהגות באופן גזעני זה מטריד אותנו. קודם כל, כי זה לא בסדר; שנית, כי אנחנו מרגישות חסרות אונים לשנות את זה ושלישית, כי אנחנו מרגישות אשמות ביחס לזה. זה מטריד אותנו כי מה שהן עושות לא כל כך שונה מדברים שאנחנו נאבקות בהם בתוכנו. את שלנו אנחנו מחזיקות, כמעט תמיד, תחת פיקוח – ואז זה מפחיד אותנו מאד לראות זאת ללא שליטה אצל מישהו אחר, כי אנחנו יודעות שגם אנחנו יכולות ללכת לאיבוד בצורה כזו. לעתים אנחנו מאבדות שליטה, ואז זה מתפרץ. מפחיד לראות את זה קורה אצלם, כשאנחנו יודעות כמה חזק אנחנו נלחמות להחזיק את החומר הזה שלנו מוסתר. קשה לשמוע מישהי אחרת שמדברת על דברים שאנחנו נאבקות בהם במחשבותינו. אבל אנחנו חייבות לעשות זאת. אנחנו כלבנות צריכות לעשות זאת אחת למען השניה כדי שנוכל לעזור לעצמנו להחלץ מהביצה הזו. זה תפקידנו. זה התפקיד שלנו מכמה סיבות.
סיבה אחת היא שאנחנו כולנו צריכים להתקדם. היינו תקועים בזה במשך מאות בשנים. חייבים להתקדם. מי יודע לאן בדיוק אנחנו מתקדמים, אבל ברגע שנוציא את הראש שלנו מזה, אני בטוח שיקרו דברים נפלאים, שאף אחד מאיתנו לא יכול לחזות מראש.
עלינו לעשות זאת למען האנשים שמשמשים מטרה לגיזענות. העמדת מישהו אחר כמטרה בצורה כזו חייבת להיפסק.
אנחנו הלבנים צריכים לעשות את זה למען עצמנו, כי הגזענות משחיתה את החיים שלנו, שוחקת את הפרספקטיבה שלנו, ומבודדת אותנו מרוב העולם. היא לא מאפשרת לנו לחיות את החיים המלאים כפי שרצינו בילדותינו. ככל שבגרנו התמונה שהיתה לנו על החיים הלכה וקטנה. ויתרנו על דברים שנראו קשים מידי, מטרידים מידי. עלינו לקבל בחזרה את חיינו בשלמותם.
אנחנו צריכים את האפשרות לדבר על הדברים הללו ולא רק לדבר, אלא לזעום ולפחוד. לפעמים כשלבנים מדברים על הדברים שחוו כילדים הם ממש מבוהלים. ממש מבועתים. הם מצומררים ורועדים ומכוסים זיעה קרה. ראיתי אנשים יוצאים מסשנים ספוגים לגמרי זיעה קרה. כאשר תהיה לנו הזדמנות להראות למישהו את כל מה שהיה אגור בפנים במלואו – הדברים שאף פעם לא דיברנו עליהם – נראה גם את הפגיעה הרגשית במלואה. כשזה מתחיל להתקלף מאיתנו משהו מתחיל להשתנות. זה לא נשאר כל כך מפחיד ואנחנו לא נשארים כל כך אשמים ונמוכים וקטנים. אנחנו מעיזים לקחת תפקיד גדול יותר בחיים.
תפקידים גדולים לבעלי ברית
ללבנים יש תפקידים חשובים – גדולים וחשובים. עדיין איננו במצב שנוכל למלא אותם, אבל אלו תפקידים חשובים. יש לנו תפקידים כבעלי ברית לאנשים שהגזענות מכוונת נגדם.
* אנחנו יכולים לתת להם גב. להכיר אותם באמת ולהיות מסוגלים להקשיב להם ולשאול אותם על מה שעבר עליהם במשך היום. "כמה פעמים מישהו התיחס אליך באופן גזעני היום?" אנחנו יכולים לאפשר להם לדבר על זה, כך שהם לא יצטרכו לסבול את זה בשקט כל הזמן. אנשים שמהווים מטרה, צריכים לעשות זאת כל יום. לאדם לבן קשה לראות עד כמה לא- לבנים משמשים מטרה לגזענות, באופנים עמוקים, בדרכים קטנות וגדולות. וחלק מזה אנחנו עושים - באופן לא מודע - אנחנו, האנשים הטובים עם הכוונות הטובות. לעתים קרובות, המחשבה שלנו לא בהירה מספיק, כדי שנעצור את עצמנו מלעשות זאת.
*אנחנו יכולים להיות בעלי ברית לקבוצות הנאבקות לסיום הגזענות. באירגונים כאלה אל לנו למלא תפקידי מנהיגות. עלינו לתמוך באנשים המשמשים מטרה לגזענות. הם מבינים את המאבק. הם חוו את הגזענות המכוונת אליהם. הם היודעים. התמונה שלנו בנושא מצומצמת מכדי לאפשר לנו להנהיג, אבל אנחנו יכולים לתמוך במנהיגים שלהם.
*אנחנו יכולים לעזור להפסיק את מה שאנחנו מכנים גזענות מופנמת. בארגונים הנאבקים בגזענות המכוונת נגדם, קורה הרבה פעמים שאנשים מתקיפים אחד את השני. אנשים שמחוייבים לאותה מטרה, שילחמו וימותו יחד למען המטרה, מתקיפים אחד את השני ללא הרף. אתם יודעים איך נראות הפגישות הללו. אף אחד לא יכול להציע משהו בלי שחמישה אנשים יבטלו את ההצעה שלו. קשה להנהיג בארגון כזה. גזענות מופנמת היא חלק ממה שגורם לאנשים לתקוף, במקום לתמוך במנהיגות. זה בסדר שהמנהיגות טועה. כולנו טועים. זו לא סיבה להתקיף אותה. זו סיבה לעזור להם למצוא פתרונות טובים יותר. זו סיבה לתמוך. לא בלי מחשבה, אלא לתמוך ממש. הם יפתרו את זה. הם יחשבו הרבה יותר טוב עם תמיכה מאשר עם התקפות. אתם יודעים כמה מהר אתם מפסיקים לחשוב כאשר מתקיפים אתכם.
*אנחנו יכולים להפסיק ארועים גזעניים. אנחנו יכולים לעצור זאת בכל מקום שאנחנו רואים זאת. אנחנו מארצות שונות וחברות שונות. הצורה שלובשת הגזענות בארצכם שונה מזו שבארצי, אבל לכל ארץ יש הצורה שלה. אנחנו רואים גזענות כל יום. זה קורה מתחת לאף שלנו ורוב הפעמים אנחנו פוחדים מידי, או לא מספיק ערניים כדי להתערב ולומר: "לא, היא היתה כאן קודם – זה התור שלה", כאשר הפקיד לא מודע, או שהוא ממשיך הרגלים ישנים מזמנים אחרים. עלינו לנקוט עמדה כשהחברים שלנו מעירים הערות גזעניות – לא צריך לכעוס עליהם. הם בדיוק כמונו, רק קצת יותר מבולבלים. עלינו לומר- "לא אתה לא יכול להגיד דברים כאלה יותר, תגיד לי מתי שמעת את המילים האלה בפעם הראשונה?" לאפשר להם לספר לנו, איך זה הוכנס לראשם. הם זקוקים בדיוק למה שאנחנו זקוקים, הם לא שונים מאיתנו, הם לא גרועים מאיתנו,הם צריכים הזדמנות לדבר על איך הם נדבקו בזה.
*עלינו להתגבר על הפחד והחשש ולמלא תפקיד גדול יותר בהפסקת הגזענות ושינוי המוסדות והממשלות שלנו. לכל אחד ואחת מחכה תפקיד גדול בהפסקת הגזענות, כולל לבנים. לבנים נמצאים בעמדות מסוימות שמאשפרות להם לבצע חלקים מסוימים של המאבק הזה, אם רק נצליח לחשוב מספיק ברור על איך לבצע זאת. זה בתחום יכולתנו, אבל כדי לעשות זאת היטב ובאופן קבוע, עלינו לטפל במקומות שבהם אנחנו עדיין מבולבלים, במקומות שבהם אנחנו נפגענו מהגזענות, כך שמשהו יזוז.
מנסיוננו, ככל שאנו עושות את העבודה הזו, אנו נעשות פחות מפוחדות. אנחנו מחליטים שיש דברים שאנחנו יכולים לעשות ואנחנו מנסים לעשות אותם, ויש לזה השפעה טובה. לפעמים אנחנו ממש מבהילים את עצמנו (צחוק) ממש מבהילים, ואז אנחנו הולכים לעוד סשן, ומדברים על כמה היינו מבוהלים. בעשותנו כך, דברים משתנים באופן ניכר.
אחת הסיבות לכך שהדיכוי ממשיך להתקיים היא משום שהוא גורם לכולנו להרגיש מיואשים. כל בוקר אנחנו מתעוררים בלי תקווה ואיכשהו מצליחים לעבור את היום. אין בלבנו תקווה שיהיה זה יום נפלא ושדברים ישתפרו. אנחנו רק מנסים להיאבק ביאוש שהוחדר בכולנו והוא חלק מהסיבה שהמאבק הוא כה קשה בשבילנו. כשיש לאנשים הזדמנות להתקדם, להפחיד את עצמם על ידי ההתקדמות, ולדבר על הפחד, היאוש קטֵן. מופיעה המחשבה: "אולי, אולי אני יכול לעשות את זה, אולי זה ישנה משהו, אולי אני יכול למלא תפקיד שבאמת ישנה את המצב."
אנחנו רוצים שתבדקו את הרעיונות שלנו
זה הנסיון שלנו. מאחורינו יש הרבה שנות נסיון. לכן יש לנו מספיק בטחון לבוא ולספר לכם מה שאנחנו יודעים. אנחנו חושבים שזו תמונה מדויקת, אבל אנחנו לא רוצים שתקבלו זאת ללא בדיקה. אנחנו רוצים שתנסו זאת, כי סתם לחקות אותנו ואת מה שאנחנו יודעים אין זה מספיק. אתם צריכים לחשוב את המחשבות שלכם, לנסות ולראות איך זה עובד אצלכם. איזה סיפורים עולים אצלכם, ואתם צריכים לספר אותם. איזה שינויים מתרחשים בראש שלכם אחרי שסיפרתם את הסיפור כמה פעמים. תבדקו את הרעיונות האלה. אנחנו חושבים שהם שווים בדיקה. זו הסיבה שלמענה אנחנו כאן. זו הסיבה שרצינו שתבלו איתנו כמה שעות, כך שנוכל להציג בפניכם את הרעיונות האלה, ולאתגר אתכם לנסותם.
יש לא מעט יועצים בחדר הזה, ובחדר למטה יש ספרות ועוד דברים. חילקנו פה הרבה ספרות – שמונחת על הכסאות – כדי שתקחו אותה ותקראו כשיהיה לכם פנאי. אני מבין שהשבוע הוא לא בדיוק השבוע שבו אתם יושבים וקוראים הרבה, (צחוק), אבל אנחנו רוצים שתחשבו על הרעיונות האלה. מה שאני רוצה לעשות עכשיו – כדי להבטיח שתחשבו על זה לפחות קצת – הוא לארגן דוגמה קצרה של אחד הסשנים של יעוץ הדדי. הייתי רוצה שתקחו חמש דקות לכל צד עם מישהו לידכם. אני רוצה שלבנים יהיו עם לבנים ואנשים שהגזענות מכוונת נגדם עם אחרים שהגזענות מכוונת נגדם. אפילו אם זה גורם לכך שהחברים הכי טובים שלכם יהיו בקבוצה השניה. תוכלו לעשות סשנים אחד עם השני, אבל לא בנושא גיזענות. בנושא גזענות עדיף להתחיל בקבוצות נפרדות ולעבוד לקראת היחד. זה עדיף מהעמדת הפנים הכרוכה בנסיון לעשות דברים ביחד מיד מן ההתחלה. עשינו את זה הרבה, וזה לא כל כך עובד. יש עבודה שאנחנו צריכים לעשות על מנת להתקרב אחד לשני. עלינו להתחיל לעשות את העבודה הזו.
אז אם אתם מעיזים – פנו אחד לשני. אם אתם לבנים תבחרו מישהו לבן, אם אינכם לבנים בחרו מישהו לא לבן. תבחרו מישהו שאתם לא מכירים. כל מה שנאמר בסשן הזה הוא סודי, ועליכם להתחייב לכך. לעולם אינכם יכולים לחזור על מה שאמרו בני הזוג שלכם בסשן. הם זקוקים לפרטיות וביטחון. אתם יוצרים את הביטחון שיאפשר לאנשים האלה להראות לכם את עצמם עד כמה שהם מעיזים. אפשר למצוא מישהו לידכם שאתם לא מכירים? היועצים בחדר, עזרו בבקשה, כך שאנשים ימצאו אחד את השני.
…יפה. דיברתם הרבה, זה טוב. תודה על שניסיתם. יש לי כמה דברים נוספים להגיד ואז נסיים. האחד – אני מקווה שתנסו את הרעיונות האלה ותבררו מה הם תורמים לכם. השני – אנחנו נעזור לכם לבדוק אותם אם תחליטו שאתם רוצים להשתמש בהם. זה מה שאנחנו מנסים לעשות. בשלב זה אנחנו מלמדים כיתות בתשעים ארצות שונות. התלמידים משלמים למורה שלהם וחלק מהכסף עובר למה שאנחנו מכנים "קרן הגעה", שבה אנחנו משתמשים כדי להגיע למקומות נוספים ולעזור לאנשים ללמוד זאת. אנחנו רוצים אתכם איתנו. אתם מוזמנים להצטרף. נשמח לשתף אתכם בכל הידע שצברנו. זו הסיבה לכך שאנחנו כאן. אנחנו רוצים לשתף אתכם במה שיש לנו, כך שאתם תוכלו להשתמש בזה בצורה הטובה ביותר. איננו רוצים שתקבלו את זה בלי ביקורת. אנחנו רוצים את החשיבה שלכם. יש לנו הרבה חומר כתוב והרבה אנשים במקומות שונים בעולם. אני לא יודע איפה אתם נמצאים וכמה רחוק, אבל אם תגשו באיזה שהוא שלב לחדר למטה, ותנסו לברר, נמצא עבורכם את האדם הקרוב ביותר למקום שבו אתם נמצאים, ונשלח אליו או אליה דאר אלקטרוני. סיכמנו איתם שישלחו תשובה, כך שאם תחזרו למחרת נוכל לתת לכם את התשובה, אולי אפילו עם תמונה שלהם מצורפת למכתב.
בהרבה מהקומות אין לנו אנשים, אבל נשמח לעזור לכם להתחיל שם משהו. נמצא דרך לעשות זאת. בשנתיים האחרונות עשינו נסיונות לארגן כיתות ברשת האינטרנט. אתם ועוד מישהו מהאזור שלכם צריכים להתחייב להיות יועצים, ואנחנו ננסה לעזור לכם ללמוד דרך האינטרנט. זה עובד במידת מה. זה לא נפלא. הרבה יותר טוב ללמוד עם קבוצת אנשים, אבל אם אין כזו, מנסים דברים אחרים. יש לנו הרבה ספרות, הרבה ספרים. יש "המדריך ליסודות יעוץ הדדי" ועוד ספרות בהרבה שפות.
אם אתם רחוקים מאד מכל מקום שבו כבר היינו, ואתם מאד רוצים ללמוד יעוץ הדדי, ואתם יכולים לשכנע חמישה או שישה חברים להתחייב לכך כמוכם, ואם יש באפשרותכם להתחייב לפגישה כל ערב במשך שבוע ולעשות באותו שבוע כל יום סשן, אני אמצא דרך לשלוח אליכם מישהו לשבוע. אפשר להעביר את הרעיונות הללו בצורה מרוכזת. אין זה אידאלי, אבל זה הדבר הטוב ביותר שאני יכול לחשוב עליו כרגע. ננסה לתת לכם גישה למה שאנחנו יודעים.
אם אנחנו צודקים, והרעיונות הללו עובדים היטב – ואנחנו חושבים שהם עובדים – אז אנחנו רוצים שהם יגיעו לידי כל אחד. לכל אחת בכל מקום. אנחנו מנסים למצוא דרך לעשות זאת. זה רק אנחנו. אנחנו מממנים את עצמנו. אנחנו מאורגנים, כי אנחנו עובדים קשה, אבל כל המימון שלנו בא מאיתנו. אין לנו משאבים רבים לעשות דברים רבים, אבל אנחנו מוכנים לנסות ולעבוד קשה כדי שדבר מה יקרה. מדהים מה ניתן לעשות כאשר אלפיים איש מוכנים לעבוד קשה כדי שמשהו יקרה. אנחנו רוצים לעשות את המאמץ כדי שהרעיונות שלנו יגיעו גם אליכם.
תודה שבאתם. אם יש משהו שאתם רוצים לשאול או לדבר עליו, בבקשה רדו למטה. האנשים מ"מאוחדים לסיום הגזענות", אנא קומו, כך שיוכלו לראות מי אתם. תסתכלו על האנשים האלה. ממקומות שונים, מרקע שונה, הכל שונה. למטה יש אפילו מגוון גדול יותר. חפשו ביניהם מישהו שהייתם רוצים לדבר איתו. מישהי שאתם חושבים שאפשר ליצור איתה קשר.
אני רוצה להזמין אתכם לפעילות נוספת. אחרי הפגישה הזו יש לנו, עבור אנשים שרוצים להשאר, מה שאנחנו מכנים "קבוצות תמיכה". הן תתקיימנה למטה. מישהו מהיועצים או היועצות יפגש עם קבוצה של ארבעה או חמישה אנשים, ולכל אחד ואחת תהיה הזדמנות לדבר, לספר את הסיפור שלה או שלו, בהדרכה של מישהו, בעוד שאר האנשים מקשיבים. מסתבר שזה מועיל. היינו רוצים שתנסו את השלב הבא ותגלו עוד קצת על התהליך, אם יש לכם זמן.
הרצאתו של טים ג'קינס ניתנה כאמור בכנס עולמי נגד גזענות. לרובו המוחלט שלהקהל אליו הופנו הדברים, היה זה המפגש הראשון עם הייעוץ להערכה מחדש, והדבריםנוסחו כהרצאת מבוא. זוהי דוגמה מצויינת ליציאה לציבור הרחב, במקרה זה בנושאהגזענות.
היציאה לציבור הרחב עם התאוריה והמעשה של הייעוץ, הוגדרה בשניםהאחרונות כאחת ממטרותיהן של הקהילות שלנו.
Hebrew Translation of "The Role of White People in Ending Racism" - Tim Jackins - Present Time – April 2002
Copyright 2002 © by Rational Island Publishers
All rights reserved